בית קברות צבאי חולון- ״המתוק של שי״

שי ארווס

יחידה: גבעתי

תאריך נפילה: 2023-10-31

סמל ראשון שי ארווס הי"ד, בנם של זהבה ורפאל. נולד ביום כ"ב באדר ב' תשס"ג (26.3.2003) בחולון. הילד הצעיר במשפחה שבה חמישה בנים, אח לחן, אור, רן וטל. שי נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31 באוקטובר 2023) ברצועת עזה, מפגיעת טיל בנגמ"ש מרכבה, של כוח "גבעתי" שפעל בצפון הרצועה, בן 20 בנופלו. שי נולד כשחבל הטבור נכרך סביב צווארו והוא היה בסכנת חנק, לאחר שיצא מכלל סכנה, הרגישו הוריו שקיבלו את חייו במתנה, כשי, וכאמור כ - כשמע ישראל. בן זקונים, אהוב להוריו, שעוד כתינוק, היה רגוע ושלו, כזה שלא אוהב להטריח ומגיל חודש כבר לא היה קם בלילה. עוד מהגן היה ילד ילד סקרן, שאוהב לדעת הכל, כזה שמגיל חמש כבר התחיל לקרוא. ילד חברותי, אהוב על כולם, כזה שמבחין בנידוי, ומיד היה דואג להושיט יד, כדי לחבר אותו מחדש ולמנוע מצב של תחושת בדידות. מנומס, שנהג תמיד בכבוד ויראה בהוריו, והיווה נקודת עוגן מרכזית בבית, כשהוא דואג לשמור על הרמוניה משפחתית, ועל השכנת שלום בין אחיו הגדולים, כשהוא בעצמו תמיד יודע למחול ולסלוח. בתיכון הוא למד ב - "אורט חולון למדע וטכנולוגיה" במגמת הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה עם התמחות בביו-רפואה, אך גם פה, באו לידי ביטוי ערכיו הגבוהים והוא זוהה כמנהיג חברתי ערכי. הוא התנדב במד"א, והיה פעיל גם בתוכנית "נוע"מ" (נוער מעורב בחטיבות הביניים) של המרכז הקהילתי "נווה ארזים", כאשר בזכות התנדבותו בתוכנית "מחוברים" למען ניצולי השואה, זכה להוקרה והערכה על תרומתו לקהילה ולחברה. הוא היה צבוע להם את הבית ומכין להם עוגות אבל בעיקר מהווה עבורם איש שיחה. גם אחרי גיוסו, המשיך שי ללכת ולבקר את הניצולים עמם יצר קשר. אביבה, ניצולת השואה, אותה היה מבקר על בסיס קבוע, כשהוא מפנק אותה בעוגות, משמח אותה, ומפיח בה חיים, מעצם העובדה שראה אותה, סיפרה בהתרגשות, כיצד למרות שהיה ביניהם פער גילאים של שישים שנה, היא מצאה חבר ואוזן קשבת, בידיעה שעל שי היא תמיד תוכל לסמוך, כי "שי לא ידע להגיד לא". "העזרה שהנזקק מקבל מהסביבה מחברת בין כולם. כשאני רואה ילד בצרה, אני מיד רץ לעזור, ואת המריבה מנסה לעצור." היה חלק ממה שכתב על עצמו בספר המחזור ובכך סיכם במילים פשוטו את מה שהוא חלק מהוויתו. שי אהב להיות במטבח ולאפות, אהבה שלקח מאמו, אחרי שבילה עימה שעות רבות במטבח. כהרגלו, גם בכך הצטיין, והוא אף חלם ללמוד בעתיד את תחום הקונדיטוריה ולפתוח עסק מצליח של עוגות, כאשר סוד הצלחתו היה באהבה הגדולה לאנשים ולחיים, שהייתה לו בליבו, אותה היה מכניס לכל עוגה ובעצם לכל מקום אליו הגיע. אהבה גדולה שהתבטאה במעשים קטנים גדולים, צנועים ונסתרים, כמו להגיע הביתה אחרי הצבא, כשהדבר הראשון שהיה עושה זה ללכת להגיד שלום לשכנה בת ה – 91 שלו, או לסייע לאנשים ברחוב עם סחיבת סלים, ללא קשר לגילם. את אדר בת זוגו הכיר כמתנדבת באחת מפעילויות ההתנדבות שלו, כשהוא רוקם איתה תוכניות, ובעיקר מעניק לה השראה על איך מפיצים את הטוב שבעולם. ב – 2021 התגייס לצה"ל לחטיבת "גבעתי", כשהוא משרת בגדוד "צבר" בפלחו"ד (פלוגת החוד) של גבעתי . במהלך שירותו נשלח לקורס חובשים קרביים ולאחר שסיים אותו חזר לגדוד כחובש קרבי. כשהוא זוכה להבעת אמון עצומה מקרב חבריו, הוא כמו שהעיד חבר קרוב אחרי מותו: "אם אני נכנס לקרב, אני סומך רק על שי שיטפל בחברים הכי טוב." הוא השתתף באירועים מבצעיים מגוונים, ולקח חלק משמעותי בהגנה על מדינת ישראל כשבזכות הישגיו קיבל תעודות הצטיינות. גם בצבא לא ויתר על תשוקת האפייה שלו, כשהוא מפנה אותה שוב, לנתינה, ובימי שישי היה נוהג לאפות עוגות לחבריו לגדוד לכבוד השבת. מפקדו סיפר שלילה אחד, לאחר פעילות מבצעית, כאשר כולם כבר הלכו לישון, הוא הופתע לראות את שי ער ואופה במטבח. כשתהה מדוע אינו ישן כמו חבריו, השיב לו שי שרצה להפתיע ולשמח אותם למחרת בבוקר עם העוגות שאפה עבורם... בשביעי באוקטובר, נלחמו שי וחבריו בקיבוץ כפר עזה, בעוז, במסירות נפש ובאומץ לב, וביחד הם הצילו חיים של תושבים רבים. כשלושה שבועות לאחר מכן, אחרי תחילת התמרון הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה, פגע טיל נ"ט בנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) של כוח "גבעתי" שפעל בצפון הרצועה. אחד-עשר מהלוחמים שהיו בו, ובהם שי, נהרגו. כשבועיים אחרי נפילתו, התגלתה צוואתו, מכתב שהשאיר "למקרה ו..." " האמת ששמחתי לעשות את מה שאני עושה, להציל אנשים ולשמור על המדינה, כי זה משהו שתמיד רציתי. משהו שתמיד היה חלק ממני מאז שהייתי קטן ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לעשות זאת ולתת מעצמי גם למדינה. אז שתדעו שכל זה לא היה לחינם והיה שווה את זה. ושכל עם ישראל ימשיך במסורת הזאת ולאהוב את המדינה כי אנשים לא נפלו פה סתם ויש אנשים שצריכים לשמור פה. אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני רוצה שתמשיכו איך שאתם. תמשיכו בחיים, תיתנו מעצמכם כמה שאתם רק יכולים, תהיו משפחה מאוחדת." היה חלק ממילותיו, "תיתנו מעצמכם כמה שאתם יכולים" אמר, ומאז מילותיו מהדהדות, בקרב רפי וזהבה ובקרב אחיו ואוהביו, אשר פועלים לילות כימים עבור עשיית הטוב וההשפעה הטובה והמייטיבה, מעגלת מתוקים שיצרו אחיו, ופועלת בבתי חולים ברחבי הארץ, הכנסת ספר תורה, ועד מסירותו של רפי, אשר חולש לאורכה ורוחבה של הארץ, כשהוא מנחם אבלים, מזכיר את הנופלים ופועל ללא לאות למען להפסקת החרמות בבתי ספר. "תיתנו מעצמכם כמה שאתם יכולים" ביקש שי, מזכיר לכולנו, שכדי להיות ראויים, לכזאת מסירות נפש ונתינה שכל כולה אהבת חינם, עלינו להיות האהבת חינם, אהבת חינם שהם הנופלים הראו לנו שקיימת, בגבורת לב וחברות אחים שהיא מעל אנושית אך אפשרית וקיימת בתוכנו. *למקרה ו…* לאדר האהובה שלי , אמא היקרה שלי , האבא הכי טוב בעולם וכל האחים שלי חן ותמי ריי ואימרי , אור וניב , רן ומוריה אמילי וארי וטל וסתיו והמשפחה הקרובה שתדעו כמה אני מתגעגע אליכם ואני אוהב אותכם והאמת ששמחתי לעשות את מה שאני עושה להציל אנשים ולשמור על המדינה כי זה משהו שתמיד רציתי. משהו שתמיד היה חלק ממני מאז שהייתי קטן ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לעשות זאת ולתת מעצמי גם למדינה אז שתדעו שכל זה לא היה לחינם והיה שווה את זה. ושכל עם ישראל ימשיך במסורת הזאת ולאהוב את המדינה כי אנשים לא נפלו פה סתם ויש אנשים שצריכים לשמור פה. אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני רוצה שתמשיכו איך שאתם תמשיכו בחיים תתנו מעצמכם כמה שאתם רק יכולים תהיו משפחה מאוחדת ואדר אהובה שלי תמשיכי בשלך זה יהיה קשה אבל אני באמת רוצה שתהיי מאושרת כמו עכשיו ותמשיכי הלאה. וכל חבריי הקרובים אני אוהב אותכם ומעריך אותכם על כל החיים והחוויות שעברנו ביחד היה מאוד כיף נהנתי מאוד והיו לי חיים מאושרים. סבא אני יודע שתמיד האמנת בי והיית מאוד גאה בי שנהייתי לוחם אז תהייה גאה גם עכשיו כי לא נפלתי לחינם.