מצפה דביר

דביר לישה

יחידה: גולני

תאריך נפילה: 2023-10-07

דביר נולד בנוה דקלים בשנת תשס"ב. אח ראשון לשירה ואורה, ובהמשך גם למאיר, טליה, דוד יהודה וישראל. בן שלוש וקצת עבר את הגירוש מגוש קטיף ולאחר תקופה במלון שלום בירושלים הגיע עם המשפחה ליישוב ניצן. את לימודיו היסודיים למד בת"ת תורת החיים ביד בנימין. כשהיה חוזר הביתה היה ממשיך לשיר את הפסוקים שלמד תוך כדי הליכה, משחק, ובכלל. בהמשך כך היה עם המשניות. התורה המתוקה שלמד בשנים אלו הפכה להיות ממש חלק ממנו. בתקופת התיכון למד בישיבת בני צבי בבית אל, תקופה של התבגרות, שובבות, קשיים, חיפוש, חיבור לחברי אמת, ובירור של זהות ורצון . בעקבות תקופה זו בחר דביר ללמוד בישיבת עוז ואמונה בדרום תל אביב. ישיבה שהוקמה באזור שהופקר בידי גויים, בעיקר אריתראים וסודנים, ונותרו בו יהודים מעטים מאד, רובם קשישים או דלי אמצעים. יחד עם לימוד התורה והחזרת הכבוד היהודי לאזור, תומכת הישיבה באוכלוסייה היהודית שנותרה שם. דביר היה פעיל מאד בתחום הזה. הוא חילק מנות מזון לנזקקים, סייע לתושבים המבוגרים במה שנצרכו, למד עם ילדים צעירים, התעניין והאיר פנים לכל מי שהגיע לישיבה. רוב תושבי השכונה הכירו אותו ואהבו אותו מאד. דביר היה כשרוני מאד. חכם, חריף ושנון, מלא הומור, אהב לשיר וללוות עצמו בפסנתר, צייר מקסים, ובעיקר ידע להתחבר לאנשים שונים, לכל אחד בדרך המיוחדת לו. הוא ידע לזהות מי צריך עזרה, והושיט אותה בלי לעשות עניין, בשקט, בחיוך, בעדינות, כשהוא נותן הרגשה טובה לזה שמקבל. הוא היה רגיש מאד מבפנים, אמיץ ובטוח מבחוץ, ישיר ואמיתי, ירא שמים ומבקש אמת. לאחר שנתיים בישיבת עוז ואמונה התגייס דביר לגולני, למסלול של שירות מלא בגדוד 51. הוא הוכשר ושירת במשך שנה וחודשיים, כשבשלושת החודשים האחרונים הוצב בבסיס בחוף זיקים. שבועות ספורים לפני שמחת תורה, בשיחה על התוכניות שלו לעתיד, הוא אמר שכרגע רואה את עתידו בביטחון, גם כשהדבר כרוך במסירות נפש. בבוקר שמחת תורה, כאשר התברר כי מחבלים חדרו לבסיס ולחוף זיקים, יצא דביר עם עוד ששה מחבריו לעבר החוף. הוא לא היה בתפקיד בזמן זה, אך היה נחוש לצאת גם כשחבריו התווכחו עמו. כשהגיעו פגשו הלוחמים את המחבלים פנים אל פנים. בקרב חתר דביר למגע כל העת, לחם והסתער עד שנהרג. הוא זכה להיקבר יום למחרת, באיסרו-חג סוכות, בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הי"ד.